החלטה בתיק סע"ש 43519-07-12

1.     בפני בקשה שהגישו הנתבעות לדחיית התביעה על הסף מהטעם שקיימת להם חסינות מכוח חוק חסינות מדינות זרות התשס"ט-2008 (להלן: " החוק" או "חוק החסינות"), או מתוקף כללי המשפט הבינלאומי המנהגי שנקלט בישראל.

2.     בתשובה לבקשה הפנה התובע להוראות סעיף 4 לחוק החסינות וטען כי בהתאם לסעיף אין לנתבעות חסינות מפני תביעה זו.

3.     בתשובה לתשובת התובע, טענו הנתבעות כי סעיף 4 לחוק החסינות מתייחס אך ורק לחוזה עבודה, והיות ובחוזה העבודה שבין הצדדים נקבע יחול הדין האסטוני (סעיף ברירת דין) לא חל בענייננו חוק החסינות.

דיון והכרעה

4.     נושא חסינות מדינות זרות הוסדר בחוק החסינות, משעה שעניין זה הוסדר בהוראות חוק מפורשות, הרי שמקום בו נדרשים להכריע בשאלת חסינות יש לפנות להוראות החוק המפורש ולא לכללי המשפט הבינלאומי המנהגי, הגם שנעשה בהם שימוש בטרם כניסתו לתוקף של החוק. פסק הדין אליו מפנות הנתבעות רע"א 7092/94 קנדה נ אידלסון פד"י נא(1) כמקור לתחולת כללי המשפט הבינלאומי המנהגי, ניתן בטרם חוקק חוק החסינות, והוא שקרא למחוקק להסדיר את עניין החסינות בחוק (ראו עמ' 660 פסקה 35 לפסק הדין). משעה שהמחוקק 'הרים את הכפפה' וקבע את עניין החסינות למדינות זרות בחוק קימת לחוק עדיפות על פני כללי המשפט הבינלאומי מנהגי.

5.     בסימן א' לחוק החסינות נקבע הכלל לפיו " למדינה זרה תהא חסינות מפני סמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל, למעט סמכות השיפוט בעניינים פליליים"

בסימן ב' לחוק (סעיפים 3-8) הוגדרו הסייגים לכלל. בסעיף 4 נקבע כי למדינה זרה לא תהא חסינות מפני סמכות שיפוט בתביעה של עובד שנתקיימו בה שלושה תנאים מצטברים, שהם:

"(1)     עילת התביעה היא בסמכותו הייחודית של בית דין אזורי לעבודה, לפי כל דין;

(2)       עניינה של התביעה בעבודה שכולה או חלקה נעשתה או אמורה להיעשות בישראל;

(3)       בעת שקמה עילת התביעה היה העובד או המועמד לעבודה אזרח ישראלי או מי שמקום מגוריו הרגיל הוא בישראל או באזור..."

6.     בענייננו שלושת התנאים הקבועים בסעיף 4(א) מתקיימים.

עילות התביעה לשכר העבודה, פיצויי פיטורים, ולזכויות הסוציאליות שפורטו בכתב התביעה מצויות בסמכותו הייחודית של בית הדין.

וכן, עבודתו של התובע, על פי הנטען בכתב התביעה, נעשה בישראל והתובע הוא אזרח ותושב ישראל.

7.     לא מצאתי כי סעיף 4 לחוק החסינות מתייחס אך ורק לחוזי עבודה, כטענת הנתבעות, החוק קבע שלושה תנאים ובהתקימותם תסוייג החסינות המוענקת למדינות זרות הא ותו לא.

8.     הגם כי קיימת בחוזה העבודה סעיף של ברירת דין (סעיף 7.1 לחוזה העבודה בתורגומו של הנוטוריון רם אפרתי, נספח 1 לכתב התביעה)  אין לראותו כתניית שיפוט או כסעיף המחייב את בית הדין לפרש את החוק בישראל בהתאם לפרשנות המקובלת באסטוניה.

9.     לעניין פיצויי הלנת השכר טענו הנתבעות כי בשל היותם פיצויים עונשיים חלה עליהם החסינות מכוח המשפט הבינלאומי מנהגי במקביל להוראות חוק החסינות.

10.                        לאחר שעיינתי בטענה זו דעתי היא כי על אף המאפיין העונשי שקיים בפיצוי זה, במהותו הפיצויי הינו סעד אזרחי משמקורו בחקיקה אזרחית. אציין כי עניין זה כבר נדון ונפסק בתע"א 1854-09 בשארה נ' ארצות אברית של אמריקה (ניתן ביום 18.4.13) ובהחלטות נוספות שניתנו בבי"ד זה (ראו ס"ע 43738-02-11 קסס נ' ממשלת ארצות הברית של אמריקה [ניתן ביום 24.12.12]).

11.                        סוף דבר, הבקשה נדחת.

12.                        המבקשות תישאנה בהוצאות המשיב בגין היך זה בסך של 5,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.